<h1>אבודרהם הלכ' ברכות שער שלישי</h1>
<h2>דף מ:</h2>
לבאר הדברים שמברכין עליהן שהכל. ראיתי להקדים ברכה זו לשאר ברכות שמברכין על האוכלין ועל המשקין מאחר שכתבנו ברכת הלחם וברכת מיני מזונות שהם זנין מפני שברכת שהכל היא חשובה לפי שהיא כוללת דק"ל בפרק כיצד מברכין כר' יוחנן שאמר שאפילו על הפת שהוא מובחר המאכלים אם טעה או שכח ובירך עליו שהכל יצא. ואפילו אמר בריך רחמנא מלכא דעלמא מאריה דהאי פתא יצא. ודוקא בדיעבד אבל לכתחלה לא. נקוט האי כללא בידך כל שתחילתו שהכל סופו בורא נפשות רבות, כל דבר שאין גדולו מן הארץ כגון בשר בהמה וחיה ועוף ודגים וחלב וחמאה וגבינה וביצים ומלח ודבש דבורים וכן יין שהחמיץ וחומץ, ופת שעפשה, ותבשיל שעברה צורתו, ונובלות שהם פגים, וארבה טהור, וזומית שהיא שלמורייא בלעז, וכמהין ופטריות ודבש תמרים ודבש תאנים שהם זיעה בעלמא מברך עליהם תחילה שהכל: והקשה ה"ר אשר מלוניל למה בכל הברכות מברכין בורא ובזו נהיה יאמר גם כן בזו שהכל ברא. ותירץ כיון שתקנו מטבע ברכה זו על דבר שאין גדולו מן הארץ כגון בעלי חיים והיוצא מהן אין לומר בהם בורא שעיקר בריאתם לא לכך היתה. וראיה לדבר אדם הראשון שלא הותר לו בשר באכילה. ועוד כיון שתקנו מטבע זה על יין שהחמיץ וחומץ ופת שעפשה ותבשיל שעברה צורתו ונובלות שכל אלו אינן תקון הבריאה אלא השחתה והפסדת הבריאה אין לומר בהם בורא ולפיכך תקנו לומר נהיה ולא תקנו לומר היה והמשכיל יבין ע"כ. ולבסוף מברך בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי. כלומר ברא הנפשות וכל מה שהם חסרות על כל שאר הדברים שברא בעולם שלא היו הנפשות חסרות מהם כל כך אם לא בראם שאינם אלא להתענג בהם נפש כל חי, ובתלמודא דידן אינו מזכיר בה חתימה. אבל בירושלמי חותם בה ברוך אתה ה' חי העולמים. וכן חותם בה בסדר רבינו סעדיה. וכן היה נוהג הרא"ש.
יין תפוחים ויין רמונים ויין תותים ושכר שעורים ושכר תמרים ושמרי יין אפילו יש בהם טעם יין מברכין עליהם שהכל. ודוקא אם נתן על השמרים ג' מדות של מים והוציא פחות מארבעה, אבל אם הוציא ארבעה הרי זה מזוג ומברכין עליו בורא פרי הגפן. השותה מים לצמאו מברך שהכל. ואם שתהו ללא צורך כגון דחנקתיה אומצא אינו מברך כלום מפני שאינו נהנה משתייה כזאת. הסוכרי כתב בה"ג בורא פרי העץ. והרמב"ם ז"ל כתב קנים המתוקים שסוחטין אותם ומבשלין מימיהם עד שיקפו וידמו למלח כתבו הגאונים שמברך עליהם בורא פרי האדמה. ויש אומרים בורא פרי העץ. וכן אומר שהמוצץ אותם קנים מברך בורא פרי האדמה. ואני אומר שאין זה פרי ואין מברכין אלא שהכל לא יהיה דבש אלו הקנים שנשתנה על ידי האור גדול מדבש תמרים שלא נשתנה על ידי האור ומברכין עליו שהכל עד כאן. קמח של חטים שאין דרך העולם לאכלו מברך עליו שהכל ואם היה הקמח מחטים של קליות שהוא ראוי לאכילה מברך עליו בורא פרי האדמה. קמח של שעורים אפילו קליות מברך עליו שהכל וכבר אמרנו בכלל המוציא שקמח של פירות וקטניות אם עשו ממנו פת או בשלוהו בקדירה מברך עליו שהכל. כל מיני פירות מברכין על משקה היוצא מהן שהכל חוץ מן היוצא מן הענבים ומן הזיתים. ואם בישל הפרי ונכנס טעם הפרי במים כתב הרשב"א שמברך עליו שהכל והרא"ש כתב בפה"ע. כל פירות וקטניות שהם טובים חיים ומבושלים כגון ערמונים וחבושים וחזרת ופולין לחים מברכין עליהם לאחר שנתבשלו ברכה הראויה להם קודם בישול. אבל דלעת וכרוב ולפתות ותומי וכרתי ושלקות וכיוצא בהם שהם טובים מבושלים יותר מחיים כשהן חיים מברכין עליהם שהכל וכשהם מבושלים דאשתנו לעילויא בורא פרי האדמה. כתב הראב"ד כמדומה לי שיבתא ושבלילתא וכמונא וכוסברתא שהכל והכי אמר בעל ה"ג וטעמא דידיה דכל הני לטעמא עבידי ולא לאכילה, שיבתא הוא שאנו קורין אניס ובלשון ערבי שבת. שבלילתא הוא שאנו קורין פניג'. כמונא כמשמעו. כוסברתא אליינדר"א עכ"ד. כל דבר שאין האילן נטוע מחמתו ואין בני אדם מעלין על דעתם לנטעו על דעת כן אינו חשוב פרי כגון קורה שסביב הדקל שהוא נאכל בעודו רך וסופו להתקשות, וכן לולבי גפנים וכיוצא בהם דלא נטעי להו אדעתא דהכי אינם פרי וסופן להתקשות מברך עליהם שהכל. שקדים רכים שאוכלין אותם בקליפתם החיצונה מברך עליהם שהכל שהרי אינם פרי ולא נטעו להו אדעתא דהכי וסופן להתקשות. שקדים המרים שאינם ראויים לאכילה בגודלן אינו מברך עליהם כלום, אבל בקוטנן שאוכלין קליפתן יש אומרים שמברך עליהם בורא פרי העץ, ויש אומרים שהכל שאין נוטעין האילן על דעת לאכול הקליפה בקוטנן אלא על דעת השקדים לרפואה. וכתב הרא"ש שאם מתק אותם בגודלן על ידי מים או דברים אחרים מברך עליהם בורא פרי העץ כמו אם היו מתוקים מתחלת ברייתן. כל אילני סרק שמוציאין פרי כגון גרעיני ההדס הנקראין בנות אסא, אע"פ שהם מבושלים ונראין כמו פירות אינן חשובין פרי ומברכין עליהם שהכל. ופי' סרק אילן שאינו עושה פרי, אנשים רקים תרגום גוברין סריקין. העשבים שמוציאה אותם הארץ מעצמה בלא זריעה מברכין שהכל דכיון דלא זרעו להו אינשי לא חשיבי פרי וכל דבר שנסתפק ברכתו מברך עליו שהכל ויצא ידי חובתו.
